כל מפעל חייו של אבי נהרס בוונדאליזם של יום אחד.

 חייתי בלוב ברמת חיים טובה. גרנו מחוץ ל"חארה" – הרובע היהודי, היה לנו בית פרטי גדול.
אבי גבריאל, היה איש משכיל , את השכלתו רכש באיטליה ובמיוחד את התמחותו בייצור יינות. היהודים אהבו לאכול בשר עם שתיית יין. הוא פתח בר מיוחד ליינות באיכות גבוהה. הפרנסה הייתה בשפע.
באה מלחמת העולם השנייה וקטעה את מפעלו. הגרמנים הובילו את כולנו למחנה ריכוז בטוניס.

בטוניס הוקמו כמה מחנות ריכוז. שהינו שם עם עשרות יהודי לוב האחרים במשך שנתיים. הייתי אז בת 8 שנים . האוכל  נזרק לנו במשורה. תנאי המגורים היו מחפירים והיחס קשה. שרדנו את המחנות ומשנכבשה לוב ע"י האנגלים נשמנו לרווחה. הוחזרנו ללוב.

עוד לא הספקנו להתאושש מאימי מחנות הריכוז, נחת עלינו אסון אחר.

                           פרעות  1945 ע"י השכנים הערבים .

הפרעות התחילו באזורים מחוץ לרובע היהודי. הורי לקחו את כל הילדים ומילטו אותנו ל"חארה" כי שם הערבים פחדו להתמודד עם היהודים ,שהיו לפי השמועות ,מצוידים בסכינים ובאלות.

נשארנו ברובע היהודי עד שפסקו ההתפרעויות. חזרנו לביתנו וחשכו עיננו נוכח ההרס והשריפה בביתנו ובמפעלו של אבי.
                                                                                                                        גיטה עם אביה גבריאל

 הכול נגנב, לא נשאר חפץ אחד בבית. המפעל נבזז עד היסוד. חביות היין התרוקנו, כל בקבוקי היין נגנבו והכול היה הרוס עד היסוד.                                                                                
כל בתי היהודים וחנויותיהם היו במצב דומה. מזלנו היחידי היה שלא רצחו אף אחד מבני משפחותינו, בעוד שיהודים רבים התאבלו על יקיריהם שנרצחו.

אחרי ה"טבח" הזה, לא הסכמתי בשום אופן להמשיך את חיי בלוב. למרות גילי הצעיר. התחלתי להתחבר לקבוצות של צעירים וצעירות שתכננו לברוח.משנודע לי,שדודי מנהל את הבריחה של צעירים וצעירות, התחלתי להציק לו שיקדים ויוציא אותי מלוב. הייתה רשימה של אנשים שחכו זמן רב לפני. אולם באחת הפעמים, הצליח דודי לשלב אותי ,לפנים משורת הדין ,בין הבורחים יחד עם אחי הצעיר. כך הצלחתי לברוח מהתופת בלוב.

הורי נשארו בלוב, אבי הצליח לשקם את העסק שלו. וקווה שהמצב ישתפר עם הזמן. אולם חיי היהודים לא השתפרו. ההגבלות של השלטונות הלכו ונעשו קשות. זכויות אדם בסיסיות הופרו בכל הנוגע ליהודים. הסתה פרועה נגד ישראל והיהודים הגבירה את התעמרות האוכלוסייה ביהודים.
בשנת 1964, חולה ושבע מרורים, נטש את המפעל שהקים ואת ביתו וברח לאיטליה ומשם לישראל.הלובים השתלטו על מפעל חייו.